גבארין נ' סלקום ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן), מיום 21.2.2013, בתיק מס' 02-56122-11-6, במסגרתה הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבלת באמצעים ונקבע לה תשלום ראשוני בסך של 800 ₪ על חשבון פיגוריה וכן צו חיוב חודשי בסך של 500 ₪.

ביום 20.2.2013 הגישה המבקשת בקשתה להכריז עליה כחייבת מוגבלת באמצעים. המבקשת ציינה בבקשתה את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי וכן הגישה פירוט הוצאותיה והציעה לשלם סך של 150 ₪ לחודש.

כאמור לעיל, בהחלטתה מיום 21.2.2013, ההחלטה נשוא בקשת ערעור זו, הוכרזה המבקשת כחייבת מוגבל באמצעים ותיקיה אוחדו בכפוף לתשלום ראשוני בסך של 800 ₪ אשר ישולם עד ליום 15.4.13 וכן נקבע צו חיוב חודשי בתשלומים ע"ס 500 ₪. עוד נקבעו הדברים הבאים: המבקשת בת 34, גרושה ואם לשלושה ילדים קטינים. נגד המבקשת מתנהלים 5 תיקי הוצאה לפועל בהיקף של

39,815 ₪. הכנסתה החודשית של המבקשת הנה בסך של 4,535 ₪ ומורכבת ממשכורתה בסך של 2,236 ₪, מזונות הילדים בסך של 1,887 ₪, המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי וקצבת ילדים בסך של 412 ₪. הוצאותיה החודשיות של המבקשת הן בסך של 4,310 ₪. מבין הוצאותיה המוצהרות של המבקשת מצאה הרשמת הנכבדה הוצאה חריגה בסך של 240 ₪ עבור שימוש בטלפון. עוד קובעת הרשמת הנכבדה כי מאז מסירת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לידי המבקשת בהמצאה מלאה ביום 23.12.11 ועד להגשת בקשתה לא שילמה המבקשת דבר על חשבון החוב, עובדה שניתן לה ביטוי בקביעת התשלום הראשוני בתיק.

בבקשה אשר בפני מציינת המבקשת כי הנה גרושה ואם חד הורית לילדים בגילאים 13, 8 ו- 3. המבקשת מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי מזונות ילדים בסך של 1,886 ₪ בלבד עקב חוב הרשום על שמה. המבקשת עובדת כמטפלת בקשישים ומשכרת ממוצע של 2,032 ₪ לחודש. בנוסף מקבלת קצבת ילדים בסך של 412 ₪. הכנסתה הכוללת הנה בסך של 4,330 ₪. המבקשת גרה בדירה שכורה בשכירות של 1,900 ₪ לחודש ומקבלת סיוע בשכר הדירה בסך של 1,170 ₪, כך שהיא משלמת שכירות בסך של 730 ₪ לחודש. הוצאות אחזקת דירה עומדות על סך של 740 ₪, סלולר ואינטרנט סך של 240 ₪, חינוך ילדים סך של 70 ₪, הסעות הילדים לבתי הספר סך של 600 ₪, כלכלה ומחייה עבורה ועבור ילדיה סך של 2,000 ₪. הוצאותיה השוטפות הנן בסך של 4,380 ₪. לטענת המבקשת, החלטת הרשמת הנה שרירותית וניתנה ללא כל ביסוס עובדתי או נימוק מוצדק. לטענתה בשלב זה לאור גילאי ילדיה אין ביכולתה להגדיל הכנסותיה ולצמצם את הוצאותיה השוטפות. המבקשת טוענת כי החלטת הרשמת הנכבדה הנה למעשה דחיית בקשתה, שכן אין ביכולתה לעמוד בצו התשלומים.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבים.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה, וכי החלטתה בהתחשב באותם המסמכים סבירה ואין כל מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).

בבקשה שבפני אין כל חידוש מהותי בנתוני המבקשת, אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה והבקשה מהווה למעשה חזרה על אותן טענות כפי שנטענו בפני הרשמת, ואשר נלקחו בחשבון על ידה, עובר למתן החלטתה. לאור גילה של המבקשת ובהתחשב בעובדה כי מעבר לצורך בטיפול בילדיה, לא הוצגה בפני כל אסמכתא אשר תעיד על מניעה מצידה של המבקשת להגדיל את היקף השתכרותה, ניתן לקבוע כי המבקשת אינה ממצה את פוטנציאל ההשתכרות הגלום בה.

הרשמת הנכבדה קבעה כי ההוצאה בגין טלפון הנה הוצאה חריגה וגם בבקשה שבפני המבקשת אינה מבהירה פשר הוצאה זו. כן יש לתת משקל לגובה חובותיה של המבקשת ולאופן התנהלותה בתיקי ההוצאה לפועל. העובדה כי מאז מסירת האזהרה למבקשת ועד להגשת בקשתה בפני רשמת ההוצאה לפועל, לא שילמה המבקשת מאום על חשבון חובותיה, מעידה על רצינות כוונותיה לשלם חובותיה ובהחלט היה מקום להתחשב בעובדה זו בעת קביעת התשלום הראשוני.

מעבר לאמור, ואף שהדבר לא צוין בהחלטת הרשמת הנכבדה, מדפי החשבון שצורפו לבקשה עולה כי למבקשת הוראת קבע לחסכון וכן החזרי הלוואה חודשיים, עובדה המהווה העדפת נושים אסורה. אין כל הצדקה להעדיף פירעון חובות לנושים אשר אינם נוקטים בהליכי הוצאה לפועל, על פירעון חובות בתיקי ההוצאה לפועל ולעניין ראה בר"ע (מחוזי ת"א) 1654/08 יהודית רכטינגר נ' בנק דיסקונט, תק- מח 2009(2), 9319, 9321 (2009).

לפיכך, אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה נשוא בקשת המבקשת הינה במתחם הסבירות, ואין כל מקום להתערב בה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ו' ניסן תשע"ג, 17 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.